מידע מדינה קטגוריה שפה סוג

המאמץ שנכשל להיעזר בניצני הציונות

הצפירהמקור חשוב שממנו למד הרב מתיתיה חי גוויטע על  התמורות בעולם הייתה העיתונות העברית שהופיעה במזרח אירופה. עיתונות זו גילמה דרך אחרת למודרניזציה: לא באמצעות שפות "נוכריות" אלא באמצעות הלשון העברית, שפת הקודש היהודית שהלכה והתחדשה במהלך המאה ה-19. והנה, בראשית שנות השמונים של אותה מאה, התקופה שבה כבשו הצרפתים את תוניסיה ושבה החל הרב גויטע להתעניין בייסוד בית ספר של כי"ח במהדיה, יכול היה הרב ללמוד על עוד חידוש בעולמה של היהדות: התעוררות הלאומיות היהודית החדשה, שהתבטאה בהופעת "חיבת ציון" ובעלייה הראשונה. מתברר שהרב גוויטע לא נשאר אדיש להתפתחות זו ואף מצא זיקה בינה ובין המאבק התרבותי שהוא ניהל בקהילתו הקטנה. זמן קצר לאחר שהסתיים העימות בינו ובין בסה הוא שיגר ממהדיה מכתב לעורך העיתון "המגיד", שנעשה באותה תקופה לשופרה של תנועת "חיבת ציון".

עיין בעמוד מתוך עיתון "המגיד" מיום חמישי 03.12.1885 בו פורסם מכתבו של גוויט וקרא את מכתבו שכותרתו "אפריקא" [לקריאה על עיתון "המגיד" ועיון בעיתון לחץ כאן

הקשר בין הפער החברתי והמאבק התרבותי בולט ביותר בפתיחת הכתבה. חיציו של הרב גויטע מכוונים מייד לעשירים הנוטים ל"השכלת העמים", כלומר לתרבות ההשכלה האירופית (הנאורות). כתוצאה מכך נחלש רצונם ללמוד תורה ומתרופפים קשריהם עם תלמידי חכמים מסוגו. אגב כך ניזוק גם ערך מרכזי בדת, הקשר לארץ הקודש, ארץ-ישראל, ועל רקע זה באה פנייתו לעתון שהפך לציוני.

גויטע ראה קשר בין מאבקו המקומי במהדיה לבין מטרתה של חיבת ציון, "ישוב א"י היקר מאד בעיני היראים לומדי ויודעי תורה בארצנו". הוא איננו מבחין בין הקשר המסורתי הישן לבין ההתיישבות הלאומית החדשה בארץ-ישראל. קו ישיר עובר לדידו ממעמדה של ארץ הקודש בדת היהודית מימים ימימה לבין הפעילות הציונית החדשה. עם זאת, פעילותו במהדיה, בהקשר ל"חיבת ציון", איננה מכוונת לעלייה ולהתיישבות, אלא לקידומה ופיתוחה של התרבות הישנה של יהודי המקום. בהמשך המכתב ביקש הרב מ"חובבי ציון" לסייע לו לייסד עיתון בערבית-יהודית "שבו ידובר על המדינות והמקרים החדשים ואגב יביא בשפת המדינה [=ערבית יהודית] את הדברים המדברים בישוב א"י". הוא הבטיח לציוני מזרח-אירופה, שאמורים היו לסייע לו עתה כספית, שבסופו של דבר יסייע העיתון לגיוס כספים ליישוב ארץ-ישראל. אמת, בשלב ראשון לא זו בלבד שהעיתון לא יכניס כסף לקופתם של המממנים, אלא שרצוי לחלק אותו חינם לעשירים. אם יקבלו אותו ללא-תשלום יקראו אותו ואגב כך ישתכנעו, ולבסוף יפתחו גם את ארנקם:

חלק מכתבה2

כפי שגויטע הציע כאן לפתות את העשירים, כך ניתן לומר שהוא ניסה לפתות את "חובבי ציון". אמת, הוא היה אולי הציוני הראשון בצפון-אפריקה, אבל את מטרתה העיקרית של התנועה הלאומית החדשה, יישוב ארץ-ישראל, הוא ניסה לרתום לעגלתו. לדידו לא העלייה לארץ-ישראל של יהודי מהדיה היתה המטרה, אלא ניצחון הצד שלו במאבק התרבותי והחברתי בעיירתו. הרב גויטע מצא בתנועה הלאומית היהודית תשובה מודרנית לאתגר שהציב בפניו בית הספר של כי"ח. אם כי"ח ביקשה לטפח את התרבות האירופית ואגב כך עודדה, אם כי בעקיפין, התרחקות מן הדת, הרי שהתנועה הלאומית החדשה נשענה על העברית, שפת הקודש עתיקת היומין, ועל סמלים מרכזיים של התרבות היהודית הישנה, ובראשם הקשר לארץ האבות. לנוכח המאמץ של כי"ח "לצרפת" את יהודי תוניסיה יכלה "חיבת ציון" לסייע בידי מנהיגים מקומיים לשמור על השבט היהודי הישן, ערכיו ותרבותו. מנקודת מבטו של הרב גויטע הצטיירה תנועת "חיבת ציון" כתופעה אירופית מודרנית, ועל כן גם כבעלת האמצעים הכספיים, היוקרה העוצמה החסרה לרב מקומי. "חיבת ציון" יכולה היתה לשמש משקל שכנגד להשפעה המאיימת של כי"ח.

לרוע מזלו של הרב גוויטע  לא הייתה זו שעתה היפה של "חיבת ציון", אלא דוקא שעתו היפה של הקולוניאליזם האירופי. ציוני רוסיה שנאבקו בעצמם בבעיות כספיות קשות, לא יכלו לעזור לו לייסד עיתון בערבית יהודית. אשר לכי"ח, גם לה לא היו אמצעים רבים מדי, ואף היא, כאשר ראתה שהעניינים מסתבכים במהדיה – החלה לשקול אם יש מקום להשקיע כספים ומאמצים בקהילה הקטנה. הואיל והמנהל באסה הביע גם הוא רצון אדיר לברוח ממהדיה (הוא תלה זאת בצורך לסייע להוריו החולים והעניים בבולגריה) – כי"ח החליטה עד מהרה לסגור את בית הספר.

עם היעלמותו של בית הספר היהודי המודרני מנופה של מהדיה חזרה הקהילה וניצבה שוב מול מצוקת החינוך שבה היא הייתה שרויה קודם לכן. איך יוכשר הנוער להתמודד עם המציאות הכלכלית והפוליטית החדשה שהתפתחה תחת שלטון צרפת? ואולם רשת החינוך של כי"ח הייתה מעתה רק אחת החלופות שעמדו בפני יהודי הארץ. עוד לפני שתקע הארגון היהודי-צרפתי יתד בתוניסיה פעלו בארץ זו מוסדות אירופיים אחרים שניסו למשוך אליהם תלמידים. בראשם עמדו מוסדות המיסיון, שמנהליהם קיוו להעביר מוסלמים ויהודים לחיקה של הנצרות. בנוסף לכך, אחרי כיבוש תוניסיה ניסו השלטונות הצרפתיים לפתח בה רשת חינוך ממשלתית. יהודי מהדיה יכלו להיעזר עתה בחלופות אלה. העשירים שבהם נטו ממילא להיזקק למוסדות חינוך שלא נועדו ליהודים דווקא. על כך התרעם הרב גוויטע ומשום כך, בין היתר, הוא ביקש לפתוח בעירו בית ספר יהודי מודרני. ואולם לאחר שנסגר בית הספר של כי"ח במהדיה, מי שרצה שילדיו ילמדו צרפתית או איטלקית, חשבון ומקצועות כלליים אחרים, נאלץ לשלוח אותם למוסדות חינוך לא-יהודיים.

בקהילות אחרות בתוניסיה המצב היה שונה. עמדתו של הרב גוויטע, שחפץ בהמשך ההפרדה הבין-דתית גם בחינוך המודרני, הייתה מקובלת הן על הרבנים הן על הציבור היהודי הרחב, שהיו רגילים לדפוסי ההפרדה הישנים ולא חפצו בשינויים קיצוניים. על המשמעות המהפכנית של בית הספר היהודי המודרני עמדו רבני תוניסיה רק כעבור זמן-מה, ורק בעיר השדה הקטנה מהדיה הייתה כי"ח מוכנה לוותר בקלות על המאחז שכבשה לעצמה. משום כך, והודות לאמצעים שעמדו לרשותה, זכתה רשת כי"ח להתפתחות מהירה בתוניסיה שתחת השלטון הצרפתי. התנאים תחת השלטון הצרפתי עמדו, בשורה התחתונה, לצדו של המנהל המתמערב – לא של הרב המשכיל.

מתעניין בהשכלה העברית בתוניסיה?

לקריאת פרק מקיף על ההשכלה בתוניסיה מתוך "ספר הקהילות" של מכון בן צבי – לחץ כאן.

.

משכיל חשוב נוסף שפעל בתוניסה הוא שלום פלאח המופיע התמונה.

להלן הערך על על שלום פלאח באנציקלופדיה בריל (BRILL)

בדומה לגוויטא כתב פלאח מאמרים בעיתונות המשכילים שפורסמה באירופה. קרא את מאמרו של פלאח שפורסם בעיתון "הצפירה" בשני חלקים 5-6 במאי 1888, והשווה בין תפיסותיו של פלאח לאלה של גוויטע. [לקריאה על עיתון "הצפירה" ועיון בעיתון לחץ כאן


המאמץ שנכשל להיעזר בניצני הציונות מקור חשוב שממנו למד הרב מתיתיה חי גוויטע על  התמורות בעולם הייתה העיתונות העברית שהופיעה במזרח אירופה. עיתונות זו גילמה דרך אחרת למודרניזציה: לא באמצעות שפות "נוכריות" אלא באמצעות הלשון העברית, שפת הקודש היהודית שהלכה והתחדשה במהלך המאה ה-19. והנה, בראשית שנות השמונים של אותה מאה, התקופה שבה כבשו הצרפתים […]

שמואל רומאנילי, שנולד במנטובה שבאיטליה, היה משכיל עברי, נוסע, סופר ומשורר, שחי לאורך מרבית חייו בארצות אירופה השונות: צרפת, אנגליה, הולנד, גרמניה, אוסטריה, וערים שונות באיטליה (לרבות העיר קזאלה מונפראטו, שבה נפטר). יוסף קלויזנר הגדירו לימים כ"בוהמיין טיפוסי", ש"רוחו הסוערת אינה מוצאת מנוחה" (קלויזנר, עמ' 307). אופיו הסוער, אי-הקפדתו על שמירת מצוות וביקורתו על סדרי הקהילות היהודיות השונות שבהן שהה, הביאו לגירושו החוזר והנשנה של רומאנילי מהן, בהוראת פרנסי הקהילה.

בשנים 1791-1787 שהה רומאנילי לאורך ארבע שנים במרוקו, שאליה הגיע במסעותיו עם סוחר יהודי. את חוויותיו במרוקו ואת רשמיו ממנה תיאר בספרו הנודע, "משא בערב" (ברלין, תקנ"ב, 1792), שהיה ספר ההשכלה העברי הראשון שתיאר את יחסו של יהודי אירופי ליהודי ארצות האסלאם. יחסו של רומאנילי למנהגיהם התרבותיים, החברתיים והדתיים של יהודי מרוקו היה ביקורתי, אך אף-על-פי כן עולה מספרו הזדהות ניכרת עמם כיהודים – לעומת הזרות המוחלטת שחש ביחס לערביי הסביבה.

יוסף קלויזנר ראה את רומאנילי כאחד הסופרים העבריים המעטים ש"הכניסו אירופיות לתוך הספרות העברית", והגדיר אותו כאחד המיוחדים שב"מבשרי-אירופה" בספרות העברית. לשיטתו של קלויזנר, הספר "משא בערב" פתח לקוראים העבריים האירופיים צוהר אל חייהם של יהודי צפון-אפריקה, "ובזה גרם להתקרבותם של שבטי-האומה המפוזרים והמפורדים, ובכן – לאחדותה של האומה ולהתעניינות בכל חלקיה" (קלויזנר, עמ' 319).

**********************************************

1791-1787 – מרוקו

המפה מבוססת עלמפה למסע רומאנילי המתואר בספר "משא בערב", מתוך: רומאנילי, שמואל, כתבים נבחרים (ההדיר, הקדים מבוא ופירש: חיים שירמן), מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ט, עמ' 19 (בעיצוב "כרטא", ירושלים).

**********************************************

  • רומאנילי, שמואל, משא בערב, מהדורת וינה, 1834 
  • "משא בערב" מתוך מהדורת שירמן: רומאנילי, שמואל, כתבים נבחרים (ההדיר, הקדים מבוא ופירש: חיים שירמן), מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ט, עמ' 149-21.
  • תרגום מאוחר לאנגלית ל"משא בערב": Romanelli, Samuel, Travail in an Arab Land, tr. From the Hebrew with an Introduction and Notes by Yedida K. Stillman and Norman A. Stillman, Tooscaloosa 1989.

**********************************************

**********************************************

  • רומאנילי, שמואל, כתבים נבחרים (ההדיר, הקדים מבוא ופירש: חיים שירמן), מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ט (כולל את "משא בערב", לקט שירים וקטעים מתוך מחזות).
  • קלוזנר, יוסף, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך ראשון (מבוא כללי: דור "המאספים" [1820-1781]), אחיאסף, ירושלים, 1960, עמ' 319-307.
  • פלאי, משה, ‫"ספרות המסעות כסוגה ספרותית בהשכלה העברית: 'משא בערב' לש’ רומאנילי", בתוך: נש, שלמה (עורך), מגוון: מחקרים בספרות העברית ובגילוייה האמריקניים, מכון הברמן למחקרי ספרות, לוד, תשמ"ח, עמ' 322-299.
  • צור, ירון, "'מכלול הבלים': רומאנילי והחתונה היהודית במרוקו", בתוך: טוב, יוסף ודוד קורזון (עורכים), חקרי מערב ומזרח: לשונות, ספרויות ופרקי תולדה – מוגשים ליוסף שיטרית, כרך א', כרמל, ירושלים, תשע"א, עמ' 682-657.
  • בן-נאה, ירון, "יהודי המערב בעין מערבית: יהודי מרוקו בשלהי המאה השמונה עשרה על פי משא בערב לשמואל רומאנילי", פעמים, 135 (תשע"ג), עמ' 144-125.

**********************************************

מסע שמואל רומאנילי

שמואל רומאנילי, שנולד במנטובה שבאיטליה, היה משכיל עברי, נוסע, סופר ומשורר, שחי לאורך מרבית חייו בארצות אירופה השונות: צרפת, אנגליה, הולנד, גרמניה, אוסטריה, וערים שונות באיטליה (לרבות העיר קזאלה מונפראטו, שבה נפטר). יוסף קלויזנר הגדירו לימים כ"בוהמיין טיפוסי", ש"רוחו הסוערת אינה מוצאת מנוחה" (קלויזנר, עמ' 307). אופיו הסוער, אי-הקפדתו על שמירת מצוות וביקורתו על סדרי […]

מודרניות לאומית עברית מול מודרניות צרפתית: ההשכלה העברית בצפון-אפריקה בסוף המאה הי"ט

מאמר מאת יוסף שיטרית, פרסם בכתב העת "מקדם ומים", ג', תש"ן, עמ' 11-76
צפון אפריקה חברה עברית
מאמר